הקיץ כבר כאן בעיצומו. וכולנו מוצאים עצמנו מתמודדים בדרך זו או אחרת עם החום הישראלי הכבד. אנו, דביקים, עצבניים ונרגזים, מתעייפים במהירות או לחילופין רצים ממזגן למזגן בחשש להכלא לחום הטבעי שסביבנו ובתקווה למצוא ממנו מחסה בכל עת.
אבל הוא שם. באטמוספירה הכללית….. בתרבות הישראלית….. אם נרצה ואם לא, זו הסביבה הקיומית שלנו.
מדיטציה – עניין של תודעה
מדיטציה על כל סוגיה וגווניה (ויש בלי סוף!) תמיד עסקה ועוסקת במרחבי התודעה. ביכולת שלנו לשהות בתודעת הווה, לקבל את עצמנו ואת הבריאה שסביבנו-כמו שהיא.
המדיטציה באה לענות על הצורך הנפשי והרוחני שלנו בתודעה שקטה, רחבה, מכילה, נושמת ומאוחדת עם הבריאה. זאת בניגוד לתודעה צפופה, תבניתית, צרה, הנצמדת למרחבי המיינד ולדעות קדומות.
תודעה פתוחה ורחבה עושה אותנו מאושרים יותר
כולנו אוהבים להרגיש שיש הרמוניה בינינו לסביבה, כמו לשכב על כיסא נוח על חוף ים צלול.. רוח נושבת, משקה צונן ביד…נשימה עמוקה- מאפשרים לעצמנו להתמלא לקבל את הקיים.
כי כשנעים לנו קל לנו להיפתח.. להרגיש פחות חסומים, להרגיש שהדברים נושבים דרכנו, לא מפעילים אותנו כל כך כמו בדרך כלל. נעים לנו לשהות בכאן ועכשיו בתודעה מאווררת וחסרת מחסומים. וכן, כך אנחנו מאושרים.
כשלא נעים לנו מסיבה כלשהי, אנחנו חשים צורך להתנגד. כמו למשל במצבים נפשיים שאנו תופסים אותם כמאיימים: ריב עם מישהו שאנחנו אוהבים, לחץ בעבודה, שיחת ביקורת עם ההורים, פקקים.
אבל כאן למעשה נמצא הדיסוננס!. כי ככל שאנחנו מתנגדים- במטרה לדחוק החוצה את מה שלא נעים לנו- ככה נהיה לנו נעים פחות. ככה אנחנו פחות מאושרים.
הרי כבר ראינו, וכל מי שמתרגל או תרגל בעבר מדיטציה יודע עד כמה אושר ושלווה תודעה פתוחה וחסרת מגננות יכולה לספק לנו.
להפסיק את ההתנגדות
אחת הדרכים לאמן את הנפש להפסיק להתנגד, לשהות בהווה ולהתאחד עם הבריאה סביבה היא באמצעות הגוף הפיסי. , גם הגוף הפיסי, כמו תנועתנו הנפשית, מפעיל התנגדות כלפי המציאות כאשר אנו משדרים לו שהתנאים שסביבנו לא נעימים או טובים. כמו שבחום הכבד לעניינו, מערכות הגוף נזעקות, מתחלים להזיע, להתעייף ולהכנס למצב "חיסכון". החום מפעיל אותנו- פיזית ונפשית.
אנחנו מרגישים צורך להתנגד אליו ובכך גם לדחוק את המציאות שסביבנו. אך האם ניתן ללמד את הגוף להפסיק מהתנגדותו ובכך להסתגל טוב יותר לתנאים שסביבו? לחוות מהם פחות "סטרס"?
ישנם הבוחרים לעשות צומות ארוכים או להביא את הגוף החומרי, למצבי קיצון על מנת לגמול עצמם מהיאחזות, התנגדות והצמדות לצרכיו ובכך גם לשחרר את תודעתם אל מעבר לחומר.
לתת לחום לעשות את שלו….
אבל לא חייבים להיות נזיר בודהיסטי או "פרני" מתקדם הניזון מאנרגיית השמש בלבד. גם אנחנו, המתרגלים של היומיום, אלו שמרגישים מחויבים גם למציאות השגרתית כמו להחזיק עבודה, לגדל ילדים ואינם מעניינים להביא עצמם למצבי קיצון, יכולים לרכוש את היכולת להפסיק להתרגל לחיות קצת יותר בהווה לקבל יותר את הקיים.
והנה, החום הישראלי הוא הזדמנות זהב עבורנו להתחיל בזאת.
אפשר לצאת לטיול איטי ורגוע בחוץ על אף שנראה שהחום כבד מידי, או בשעות הערב לפתוח חלונות ולכבות את המזגנים. לאפשר למערכת להאט את קצב, להוריד רטטים ולחצים שמייצרים עודף חום מבפנים, לנשום את האויר החם לתוכנו, לאפשר לגוף להשוות טמפרטורה עם החוץ, לנשוף לפלוט חוצה את החום או כל גורם מעמיס אחר, להתפשט מקליפות..
